מאמר זה פורסם לראשונה בגליון #6, 2001 של העיתון "ברוח הזמן" של החוג הישראלי לכלבי רוח.
אין ויכוח על כך שבן דודו של הוויפט – הגרייהאונד, הוא גזע מעוצב כבר אלפי שנים. אמנם תמיד היו גם גרייהאומדים קטני ממדים, אבל השאלה היא מתי בדיוק הם החלו להיקרא "וויפט"?
לפי עדויות בציורים ופסלים עתיקים, הטיפוס קיים כ-400 שנים. אך יש גם עדויות כתובות שכלב קטן מטיפוס הגרייהאונד היה ציי כבר בתקופת הרומאים! .בד"כ מייחסים עדויות אלו לגרייהאונד האיטלקי שבימים ההם היה גדול יותר מהגזע הנוכחי.
פטסי גילמור מניחה בספרה שהיו אלו דווקא השבטים הקלטים מאירלנד – לוחמים וצידים וחובבי כלבים – שהביאו את כלבי הוויפס לאיים הבריטים ולא הרומאים.
הפופולריות העצומה של הוויפס התפתחה בצפון אנגליה וווילס של אמצע המאה ה-19. באזור מכרות הפחם וערי התעשיה גרו פועלים קשי יום , שהתקשו להחזיק בכלבי גרייהאונד אצילים וגדולים אבל מאד אהבו להמר ולהשתתף בתחרויות ציד ארנבות. הוויפס היה התשובה המתאימה. בתחילה הוסיפו לו המגדלים גם דם של בול טרייר ומנצ'סטר טרייר, על מנת להגדיל את עוצמה והנחישות אולם בהמשך חזרו לגדל וויפטים נקיים שהמהירות ויצר הרדיפה שלהם הן התכונות הדומיננטיות.
הוויפט הוסיף לא מעט להכנסת משפחות הכורים העניות ולכן זכה לתנאי גידול נאותים, יחסית לגזעים אחרים.
תמונה מתוך ה-1515, Gizimani Breviary, ספריית סנט .מרקס, ונציה:
מירוצי הוויפט בימי ראשון היו לבלוי המועדף על הכורים. בשנות ה-20 של המאה ה-20 , כשמירוצי המסלול של הגרייהאונדים הפכו לנחלת ההמונים המהמרים החלה הירידה המשמעותית בספורס מירוצי הוויפסים.
השם וויפט Whippet מקורו כנראה בשיבוש שמו העתיק Wappit שכבר ב-1610 שימש לתיאור הגזע. ב-1841 מתואר הגזע כ"תערובת של גרייהאונד וספנייל" ולראשונה הוא מופיע בתערוכת כלבים ב-1876 בדרלינגסון.
הגזע הוכר לראשונה דווקא בארה"ב – ב-1888 ורק ב-1891 הוכר במולדתו אנגליה. ה-CC הראשון באנגליה הוענק ב-1896, ומועדון הוויפט האנגלי נוסד ב- 1899 על ידי קבוצה בראשות הדוכסית מניו-קאסל (שגידלה גם כלבי בורזוי ופוקס טרייר).