ה-IW הוא כלב הרוח הגדול ביותר, מרשים ובעל היסטוריה מפוארת ורבת שנים. אנו מכירים את הגזע בעיקר בארץ חסותו-אירלנד - שם שימש במשך שנים רבות ככלב צייד לזאבים וחזירי בר, אולם ההיסטוריה שלו קדומה יותר. (תקציר שלה מפורט בתקן הגזע).
הקלטים גידלו כלבי צייד גדולים שמוצאם מהגרייהאונד. חלקם היו קצרי שיער כמו הגרייהאונד וחלק בעלי פרווה גסה שהתפתחה בעיקר עקב מזג האוויר האירי.
עדות ראשונה כתובה על כלבים אלו אנו מוצאים במאה ה-4, בשנת 391 כותב הקונסול הרומאי, קוינטוס אורליוס סימאכוס לאחיו פלאביאנוס, המוצב באירלנד, ובו הוא מודה לו על מתנתו -7 כלבי צייד אירים אדירי מימדים – שמושכים את תשומת הלב של כל הרואה אותם.
אבל גם יש עדויות על קיומם של הכלבים האלו כבר במאה ה-1 באירלנד. באותה תקופה שמם נקרא Cu-chulainn (the hound of culan), ויש גם עדויות על 150 כלבים שליוו את Uisneach במנוסתם לסקוטלנד ואין ספק שכלבים אלו היו הבסיס לגידול הדירהאונד הסקוטי. ציורי קיר מלמדים שהכלבים שהגיעו לאירלנד יחד עם הקלטים וכנראה היו בה גם בשנת 500 לפנה"ס.
הכלבים שימשו לציד זאבים ובמאה ה- 15 שונה שם הגזע ל-Wolfdog כאשר ניתנה הוראה לכל מחוז להחזיק ב-24 כלבים על מת להגן על עדרי האיכרים מהתקפות זאבים. הכלבים גם שימשו כמתנה מקובלת בין חצרות המלוכה וכך הגיעו זוגות של הכלבים האירים לבתי המלוכה באירופה, סקנדינביה ואחרים ואנו מוצאים את הכלבים באנגליה, ספרד,פרס ,הודו, פולין, צרפת, שבדיה כבר בתקופה זו.
במאה ה-17 מצטמצם מספר כלבי ההאונד האירי, בעיקר עקב צמצום במספר הזאבים באירלנד. ב-1652 נחקק חוק שאוסר על יצוא הכלבים לארצות חוץ ולמרות זאת הגזע כמעט ונכחד באירלנד. במאה ב-19 מתחילה תחיה לאומית באירלנד וחלק ממנה הוא העמקת הגידול של הגזע היפה הזה תוך שימוש חוזר בכלבים ששרדו בצירוף כלבי דירהאונד מסקוטלנד וכלבי דני ענק.
קפטן ריצרדסון וקפטן גרהם נחשבים למחדשי הגזע, וב-1879 מופיעה לראשונה כיתת IW בתערוכת המועדון הכלבני האירי. ב-1885 מוקם המועדון של הוולפהאונד האירי. פטן גרהם משמש כנשיאו הראשון עד מותו ב-1908. הגזע מתחיל לצבור פופולריות באירלנד ובארצות חוץ בעיקר בשל אופיו - עדין ושקט בבית ואריה בזמן ציד, וגם בשל מבנהו וגודלו שכן הוא הכלב הגדול בכל ממלכת הכלבים.
הכלבים שגידל קפטן גרהם היו קטנים ועדינים יותר מאלו של היום – וניתן ללמוד על כך גם מ- 3 הגולגולות שהעביר גרהם ב-1882 ליד מוזיאון הטבע ההיסטורי בלונדון. במוזיאון גם שמורים שרידי השלדים של שני אלופים מאותן שנים.
גם במוזיאון הזואולוגי בטרינג, הרטפורדשייר, ניתן לצפות באלופה "ליידי אוף רייקסהיל" מ-1931 שנחשבת עד היום לאחת מה-IW היפים ביותר.
המראה הכללי של הוולפהאונד הוא של כלב גדול ומאורך (מלבני ולא ריבועי), חזק ושרירי אבל לא כבד ומגושם שמתנועע בקלות וחיוניות למרות גודלו ומשקלו.
במבנהו הוא שייך לכלבי רוח ולא למולוסרים ולכן ראשו המוארך מעט מחודד שלא כמו ראשו של הדני הענק, והקו העליון שלו מעט מקושת במותניים ואינו ישר ושטוח. אמנם בית החזה שלו מרווח יותר ורחב יותר מזה של הדירהאונד אבל אינו כה רחב כמו זה של המסטיף.
גם הזנב המוארך שנישא נמוך משייך אותו לקבוצת כלבי הרוח ומשמש אותו בתנועה. תנועתו קלה וגומאת בטרוט, חסרת מאמץ חרף משקלו, מהירה ומלאת עוצמה בזמן דהירה (גאלופ) ובעיקר בעבודה.
באופיו הוא כלב ידידותי, שקט, נעדר תוקפנות, בטוח בעצמו.
פרוותו באורך בינוני זיפית וגסה למגע , בפנים נוצר "זקן וגבות" אך לא ארוך כמו בשנאוצר למשל. עיניים אובאליות, מלאות, כהות בצבען ומסגרת העפעפיים שחורה – כל אלו יוצרים הבעה חמה ונבונה. האוזניים קטנות ונשיאתן אופיינית לכלבי הרוח- אוזני ורד- מופשלות לאחור, בדרך כלל הן יותר כהות בצבע ויותר רכות במרקם.
הבטן המשוכה למעלה - אמנם פחות מאשר אצל הגרייהאונד – גם היא אופיינית לכלבי הרוח.
ניתן לסכם את הוולפהאונד האירי כ"ענק אצילי ועדין" שמשדר עוצמה, קלילות, כוח, מהירות, אופי עדין וידידותי.