מאמר זה פורסם בגליון מס' 2 חורף 2000 של העיתון "ברוח הזמן" של החוג הישראלי לכלבי רוח.
מקורו של הסאלוקי ככל שנראה מעדויות ארכיאולוגיות רבות הוא באזורנו – ארצות אסיה המערבית ובעיקר במצרים עתיקה. ביות כלב הבית מהזאב הערבי המצוי באזורנו (canis lupus arabs) התרחש קרוב לודאי בתקופה המזוליטיתלפני כ-12,000 שנים. ממצאים ארכיאולוגיים שתומכים בכך נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בעמק החולה ובהרי הכרמל אצלנו.
קבוצת כלבי הרוח או קבוצת ה" גרייהאונד המצרי" התפתחה במשך אלפי שנים בארצות המדבר לכלבי צייד ארוכי גפיים בעלי גוף קל וקצר וגולגולת מוארכת וצרה – כפי שאנו מכירים אותם לראשונה על גבי ציורי קיר בקברים מצריים עתיקים משנות 2000-3000 לפנה"ס.
התפתחות כלבי הרוח היא תוצאה של סלקציה טבעית לחיי המדבר והאקלים וסלקציה מלאכותית למהירות וסיבולת שנדרשו לתפקודם – כלבי הציד של המדבר.
במקביל להתפתחות בת אלפי השנים של הסאלוקי ,התפתח באזור גם הסוס הערבי , גם הוא מסוסי הפרא שבאזור (equus ferus). הסאלוקי והסוס הערבי הפכו להיות כלי שרת ,מוערכים במיוחד ,בידי אנשי המדבר, כיון שבאמצעותם ניתן היה לשלוט במדבר.
אנשי המדבר ,בני השבטים הנודדים ,נדדו בנתיבי המסחר ההיסטוריים במדבריות, לאורך ודיות ונהרות, לאורך חופי הים התיכון, חצי האי ערב והמפרץ הפרסי. על גבי גמלים נשאו את חפציהם ובני ביתם ולצדם תמיד הסוס האציל וכלב הציד האציל – הסאלוקי.
מסע זה בן אלפי שנים מוליך את כלב הרוח הקדום – הגרייהאונד המצרי – למקומות רחוקים. בדרך הוא משתנה, מתערבב בכלבים מקומוום, משפיע ומושפע על צורה חיצונית ,אופי והתנהגות. אבל הכלב הבסיסי – כלב ציד שיכולתו במהירותו נשאר בכל הוריאנטים שמתפתחים ממנו.
בנדודיו מזרחה מתפתח הסאלוקי הפרסי ,מנוצה השיער, האפגני ההררי ארוך השיער, הקראוואן ההודי, הבורזוי הרוסי. בחצי האי ערב מתפתח הסאלוקי קצר השיער , בנדודיו מערבה לתוך הסהרה וצפון אפריקה הוא מתערבב בכלב המקומי ויוצר את הסלוגי.
גם לטימבוקטו באפריקה (מאלי היום) הגיעו נתיבי המסחר ועמם כלבי הסאלוקי ושם הם תורמים את חלקם בפיתוח הזן המקומי אותו יגלו מאוחר יותר הצרפתימ – האזאווק.
יורדי הים הפיניקיים נושאים אותו עימם לארצות הים הרחוקות וכך הוא מגיע לאיי הים התיכון ,ובתנאי בידוד גיאוגרפיים הוא מתפתח לכלב פרעה במלטה, לפודנקו באיים הבלאריים והקנריים. הוא מגיע ותורם להתפתחות הגלגו בחצי האי האיברי, הטאזי בטורקיה ומשם לרוסיה. באיים הבריטיים מתפתח הגרייהאונד שנותן את חלקו מאוחר יותר להתפתחות הדירהאונד בסקוטלנד והוולפהאונד באירלנד.
עיון מדוקדק בספרי היסטוריה ,בתולדות האמנות, במוצגים עתיקים במוזיאונים ברחבי העולם מעלה ציורים, תחריטי סלע וקיר, פסיפסים וציורי קראמיקה של כלבים מקבוצת הגרייהאונד שמזכירים את הסאלוקי, כלב פרעה, והגרייהאונד של ימינו.
החל ממערות הקבורה המצריות העתיקות (2000-3000 לפנה"ס), דרך סרקופגים יווניים ופסיפסים גלו-רומיים, ועד לציורי קיר ופסלים של אמנים איטלקיים במאה ה-12 ,אנו מגלים את בן דמותו של האציל בכלבים – הסאלוקי.
הגם שכלב הרוח העתיק מוזכר בתנ"ך – "זרזיר מתניים" (משלי פרק ל פסוק כט) ,יותר מכל קשור הסאלוקי לעם הערבי.
השם – סאלוקי – מופיע לראשונה בשיר מהתקופה הפרה-איסלאמית בערך מהמאה השישית שבו מתוארים כלבי צייד (האונדס) צאצאי הסאלוקי. למרות שהשם סאלוקי נישא בפי כל עמי ערב ,אין הוכחה מוצקה שמקור המילה הוא ערבי דווקא .. ויש סברות שמקורו בממלכת סלוקיה של יורשי אלכסנדר הגדול או בערים העתיקות שנקראו סלוקייה ויש כאלו לפחות 3 - בטורקיה לחופי הים התיכון, בעיראק ליד בגדד, ובתימן שבדרום חצי האי ערב…
בספרות הערבית הפרה-איסלאמית מוצאים שירי הלל רבים המתארים את הצייד ואת הסאלוקי ,את המרדף ואת מעשה הצייד עצמו.
גם הקוראן והספרות האיסלאמית מבדילים בין הסאלוקי – כלב הצייד שמספק בשר לבעליו – ל"סתם" כלב שהינו חיה בזויה ומלוכלכת. לסאלוקי מעמד מיוחד בעולם האיסלאמי המחמיר, ולא רק היותו "ספק מזון "נתן לו מעמד כזה אלא גם יכולתו לגרום הנאה ,כיף ,ריגוש וגאווה לבעליו בעצם המרדף המהיר והמיוחד.
במאה התשיעית והעשירית משגשגת "ספרות הצייד" האיסלאמית שמפארת ומתארת את הצייד באמצעות הסאלוקי , הנץ והנשר. מרכזה של ספרות זאת בעיקר בעיראק.
הספרות הערבית של ימי הביניים מתארת סאלוקי מטיפוס די אחיד ,המילה הצרפתית -סלוגי – היא עיוות לשוני של המילה סאלוקי, ותו לא.
אין ספק שהסאלוקי במזרח התיכון התפתח בוריאציות קלות ושונות בהתאם לאזור המחיה שלו, הסאלוקי בפרס ועיראק שונה במקצת מהסאלוקי של סיני ומהסאלוקי של סוריה.
כל מי שמתעמק בגזע ובספרות הרלבבטית מסכים בדבר אחד – האבטיפוס לוריאנטים השונים הוא כלב צייד בעל כישורים ייחודיים של ריצה מהירה ויכולת צייד מופלאה בתנאי מדבר קשים.
זהו אציל המדבר , הסאלוקי.