וולפהאונד אירי - תקן הגזע 
         ועוד קצת על הגזע והתקן – תרגום והערות – ד"ר צפרא סיריק

תקן הוולפהאונד האירי – IRISH WOLFHOUND- תקן FCI מס 160 בתוקף מיום 13.3.2001 .

שימוש: עד לסוף המאה ה-17 האייריש וולפהאונד ( להלן IW ) שימשו לציד זאבים באירלנד. הם גם שימשו לציד זאבים באיזורים נרחבים באירופה לפני כריתת היערות.

סיווג: קבוצה 10 – כלבי רוח, פרק 2 – כלבי רוח שיער זיפי . ללא מבחן עבודה.

תקציר היסטורי:אנו יודעים שלקלטים באירופה היו כלבי גרייהאונד שכנראה היו צאצאי הגרייהאונדים המונצחים בציורים מצריים. גם בני דודיהם הקלטים האיריים היו מעוניינים בגידול כלבי האונדס גדולים. טיב השיער שהתאים יותר לאקלים האירי הוא הפרווה הגסה – זיפית. הרישום הראשון של כלבים אלו נעשה על ידי קונסול רומאי בשנת 391 לספירה, אולם הם התבססו כבר באירלנד במאה הראשונה לספירה כאשר  Setanta שינה את שמם ל – Cu-Chulainn ( ההאונד של Culann ). מוזכר גם שה-Uisneach (במאה הראשונה) לקחו עימם 150 כלבים במנוסתם לסקוטלנד. אין ספק שההאונד האירי היה הבסיס לדירהאונד הסקוטי. זוגות של ההאונדס האירים הוענקו מתנה על ידי בתי המלוכה באירופה, סקנדינביה ואחרים כבר מימי הביניים עד למאה ה-17 . הם נשלחו לאנגליה,ספרד, הודו, צרפת, שבדיה, דנמרק, פרס ,הודו ופולין.

במאה ה-15 התבקש כל מחוז באירלנד להחזיק 24 wolfdogs על מנת לשמור על עדרי האיכרים מפני התקפות הזאבים. ב-1652 מוטל איסור ( על ידי קרומוול) על יצוא הכלבים האלו על מנת לשמור על מספרם המידלדל נוכח היעלמות הדרגתית של הזאבים. בסוף המאה ה-17 כמעט ונכחד הגזע באירלנד.

חידוש ההתעניינות בגזע מלווה את התחיה הלאומית האירית בסוף המאה ה-19. הוולפהאונד האירי נעשה לסמל חי של המסורת האירית והעבר הקלטי. קפטן ג.א.גרהאם , מעריץ נלהב ונחוש של הגזע אוסף מעט מהאונדס שנשארו מטיפוס IW ובעזרת שימוש בדם של הדירהאונד, ומעט הכלאות עם בורזוי ודני ענק הוא משיג טיפוס של כלב שחוזר בכל דור . התוצאות התקבלו לחלוטין כתחיה החוקית של הגזע. המועדון הכלבני האירי IKC ייחד כיתה ל -IW בתערוכתו באפריל 1879 , ומועדון ה- IW נוסד ב-1885.

ה-IW שוב זוכה לתהילה שידע בימי הביניים. הגזע פופולארי למדי מחוץ לאירלנד.

 

 

 

הופעה כללית: הוולפהאונד האירי אינו צריך להיות כבד ומסיבי כמו דני ענק אבל יותר מהדירהאונד, שאותו הוא מזכיר בטיפוס כללי. גודל ניכר והופעה סמכותית ,מאוד שרירי, בנוי חזק אבל גם אצילי, תנועה אקטיבית וקלה עם ראש וצוואר נישאים גבוה, הזנב נישא בעיקול קל בכיוון הגפיים .

גודל ניכר , כולל גובה בשכמה, ואורך גוף פרופורציונאלי הם יעדי הגידול הנחוצים , ויש לשאוף לגזע שגודלו 32-34 אינץ' בזכרים ( 81-86 ס"מ) , שמראה את כוח , הפעילות , האומץ והסימטריה.

 

 

התנהגות ומזג: "טלה בבית, אריה במירדף".

ראש: ארוך ומאוזן, נישא גבוה, עצמות פרונטליות של המצח מורמות במקצת ומעט שקע בין העיניים. גולגולת לא רחבה מידי, זרבובית ארוכה ומחודדת מעט , מנשך מספריים אידיאלי, צבת אפשרי. עיניים כהות,  אוזניים קטנות, אוזני ורד ( דמויות גרייהאונד בנשיאתן ).

צוואר: די ארוך, מאד חזק ושרירי, מקושת היטב ללא פימה או עור חפשי בגרון.

גוף: מאורך,בית חזה מאורך , גב ארוך יותר מקצר, מותניים מקושתים, מותנית רחבה בין עצמות האגן, חזה מאוד עמוק, רחב במידה קלה צלעות מרווחות  היטב, בטן משוכה היטב למעלה.

זנב: ארוך ומעט מתעקל,בעובי בינוני ומכוסה היטב בשיער.

גפיים: גפיים קדמיות-כתפיים שריריות נותנות רוחב לחזה, משופעות. מרפקים ממוקמים היטב מתחת ולא מסובבים פנימה או החוצה. אמות שריריות , עצמות כבדות ודי ישרות.

גפיים אחוריות - ירכיים ארוכות ושריריות, ברכיים כפופות היטב, שוקיים שריריים, מאורכים וחזקים, קרסוליים נמוכים וישרים ,לא מסובבים פנימה או החוצה.

כפות רחבות ועגולות,לא מסובבות פנימה או החוצה , אצבעות מקושתות היטב וסגורות ,ציפורניים מאד חזקות ומקושתות.

הילןך"תנועה: קלה ופעילה.

פרווה: שיער גס וקשה על הגוף, רגליים וראש, במיוחד זיפי וארוך מעל העיניים וזקן.

צבע וסימנים: הצבעים המוכרים הם אפור, מנומר, אדום, שחור, לבן נקי ,חום או כל צבע שמוכר בדירהאונד.

גודל ומשקל: הגובה האידיאלי לכלבים 81-86 ס"מ (32-34 אינץ') .גובה מינימלי לכלבים 79 ס"מ ומשקל 54.5 ק"ג, לכלבות 71 ס"מ ומשקל 40.5 ק"ג.

שגיאות: כל חריגה מהתקן מהווה שגיאה, והחומרה בה יש להתייחס לשגיאה תהיה ביחס ישר לחומרתה ולמידת ההשפעה שלה על בריאות ורווחת הכלב.

ראש קל או כבד מדיי. עצמות פרונטליות מקושתות מדי. רגליים קדמיות עקומות, פיסות חלשות. גפיים אחוריות חלשות ודלדול שרירים.גוף קצר מידי. גב שקוע או ישר מידי. אזניים גדולות תלויות שטוחות מצידי הראש . כפות מסובבות. אצבעות פרוסות. צוואר קצר בעל פימה  מלאה. חזה צר או רחב מידי . זנב מסולסל מידי .אף בצבע אחר משחור. שפתיים בצבע אחר משחור. עיניים בהירות מאד, עפעפיים בצבע ורוד או חום.

כל כלב שיראה בבירור אבנורמליות פיזית או התנהגותית צריך להיפסל.

הערה: לכלבים צריכים להיות 2 אשכים נורמלים בשק האשכים (סקרוטום).

הגדול שבכלבי הרוח

ה-IW הוא כלב הרוח הגדול ביותר, מרשים ובעל היסטוריה מפוארת ורבת שנים. אנו מכירים את הגזע בעיקר בארץ חסותו-אירלנד- שם שימש במשך שנים רבות ככלב צייד לזאבים וחזירי בר, אולם ההיסטוריה שלו קדומה יותר .(תקציר שלה מפורט בתקן הגזע)

הקלטים גידלו כלבי צייד גדולים שמוצאם מהגרייהאונד. חלקם היו קצרי שיער כמו הגרייהאונד וחלק בעלי פרווה גסה שהתפתחה בעיקר עקב מזג האוויר האירי.

עדות ראשונה כתובה על כלבים אלו אנו מוצאים במאה ה-4, בשנת 391 כותב הקונסול הרומאי, קוינטוס אורליוס סימאכוס לאחיו פלאביאנוס, המוצב באירלנד, ובו הוא מודה לו על מתנתו -7  כלבי צייד אירים אדירי מימדים - שמושכים את תשומת הלב של כל הרואה אותם.

אבל גם יש עדויות על קיומם של הכלבים האלו כבר במאה ה-1 באירלנד. באותה תקופה שמם נקרא Cu-chulainn (the hound of culan), ויש גם עדויות על 150 כלבים שליוו את Uisneach במנוסתם לסקוטלנד ואין ספק שכלבים אלו היו הבסיס לגידול הדירהאונד הסקוטי.  ציורי קיר מלמדים שהכלבים שהגיעו לאירלנד יחד עם הקלטים וכנראה היו בה גם בשנת 500 לפנה"ס.

הכלבים שימשו לציד זאבים ובמאה ה- 15 שונה שם הגזע ל- Wolfdog  כאשר ניתנה הוראה לכל מחוז להחזיק ב-24 כלבים על מת להגן על עדרי האיכרים מהתקפות זאבים. הכלבים גם שימשו כמתנה מקובלת בין חצרות המלוכה וכך הגיעו זוגות של הכלבים האירים לבתי המלוכה באירופה, סקנדינביה ואחרים ואנו מוצאים את הכלבים באנגליה, ספרד,פרס ,הודו, פולין, צרפת, שבדיה כבר בתקופה זו.

במאה ה-17 מצטמצם מספר כלבי ההאונד האירי, בעיקר עקב צמצום במספר הזאבים באירלנד. ב-1652 נחקק חוק שאוסר על יצוא הכלבים לארצות חוץ ולמרות זאת הגזע כמעט ונכחד באירלנד. במאה ב-19 מתחילה תחיה לאומית באירלנד וחלק ממנה הוא העמקת הגידול של הגזע היפה הזה תוך שימוש חוזר בכלבים ששרדו בצירוף כלבי דירהאונד מסקוטלנד וכלבי דני ענק.

קפטן ריצרדסון וקפטן גרהם נחשבים למחדשי הגזע, וב-1879 מופיעה לראשונה כיתת IW בתערוכת המועדון הכלבני האירי. ב-1885 מוקם המועדון של הוולפהאונד האירי. פטן גרהם משמש כנשיאו הראשון עד מותו ב-1908.  הגזע מתחיל לצבור פופולריות באירלנד ובארצות חוץ בעיקר בשל אופיו- עדין ושקט בבית ואריה בזמן ציד, וגם בשל מבנהו וגודלו שכן הוא הכלב הגדול בכל ממלכת הכלבים.

הכלבים שגידל קפטן גרהם היו קטנים ועדינים יותר מאלו של היום - וניתן ללמוד על כך גם מ- 3 הגולגולות שהעביר גרהם ב-1882 ליד מוזיאון הטבע ההיסטורי בלונדון. במוזיאון גם שמורים שרידי השלדים של שני אלופים מאותן שנים.

גם במוזיאון הזואולוגי בטרינג, הרטפורדשייר, ניתן לצפות באלופה "ליידי אוף רייקסהיל" מ-1931 שנחשבת עד היום לאחת מה-IW היפים ביותר.

המראה הכללי של הוולפהאונד הוא של כלב גדול ומאורך (מלבני ולא ריבועי), חזק ושרירי אבל לא כבד ומגושם שמתנועע בקלות וחיוניות למרות גודלו ומשקלו.

במבנהו הוא שייך לכלבי רוח ולא למולוסרים ולכן ראשו המוארך מעט מחודד שלא כמו ראשו של הדני הענק, והקו העליון שלו מעט מקושת במותניים ואינו ישר ושטוח. אמנם בית החזה שלו מרווח יותר ורחב יותר מזה של הדירהאונד אבל אינו כה רחב כמו זה של המסטיף.

גם הזנב המוארך שנישא נמוך משייך אותו לקבוצת כלבי הרוח ומשמש אותו בתנועה. תנועתו קלה וגומאת בטרוט, חסרת מאמץ חרף משקלו, מהירה ומלאת עוצמה בזמן דהירה (גאלופ) ובעיקר בעבודה.

באופיו הוא כלב ידידותי, שקט, נעדר תוקפנות, בטוח בעצמו.

פרוותו באורך בינוני זיפית וגסה למגע , בפנים נוצר  "זקן וגבות" אך לא ארוך כמו בשנאוצר למשל. עיניים אובאליות, מלאות, כהות בצבען ומסגרת העפעפיים שחורה - כל אלו יוצרים הבעה חמה ונבונה. האוזניים קטנות ונשיאתן אופיינית לכלבי הרוח- אוזני ורד- מופשלות לאחור, בדרך כלל הן יותר כהות בצבע ויותר רכות במרקם.

הבטן המשוכה למעלה- אמנם פחות מאשר אצל הגרייהאונד - גם היא אופיינית לכלבי הרוח.

הוולפהאונד בארץ הקודש

הגזע מאד חדש בארץ .עד שנות ה-90 נרשמו מספר כלבים בודדים שהובאו ארצה. ב-1995 נרשמה המלטה ראשונה אצל הילארי שושן מגוש עציון מכלב אמריקאי וכלבה אנגליה. לצערנו בהמלטה היו רק גורים זכרים, והאם עוקרה לאחר מכן.גם בהמלטה  השניה מכלבה אוסטרית ששבה לאוסטריה  היו רק זכרים..

לאחרונה יש התעוררות קלה בגזע. הובאו ארצה זוג כלבים מהונגריה, ועוד זכר מרוסיה , ולמרות גודלו אנו מקווים שהגזע יתקע יתד בארץ הקודש.